החלטה בתיק רת"ק 26832-04-12

            בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים, ועיין במסמכים שהוצגו, קיבל את תביעת המשיבים באופן חלקי. בית משפט דחה את מרבית טענותיו של המבקש וקבע, כי המבקש הפר את הסכם השכירות עם המשיבים בכך שהחל בשיפוצים ללא ידיעתם וללא הסכמתם, ודחה את טענתו, כי לא ניתן היה לדחות את מועד תחילת השיפוץ. ביהמ"ש גם דחה את טענת המבקש, כי היה רשאי לערוך שיפוץ בדירה בהתאם לחוזה, שכן בחוזה הוסכם על אפשרות שיפוץ מחוץ לדירה, ובכל מקרה חובת תום הלב מחייבת את המבקש לתאם את השיפוץ עם המשיבים ולדחותו ככל הניתן לאחר מועד הפינוי.

בסופו של דבר, חייב ביהמ"ש את המבקש לפצות את המשיבים בגין הנזקים שנגרמו להם כדלהלן: 650 ש"ח עבור מחצית שכ"ד; 75% מהסכום שפסק, על דרך האומדן, בשיעור 16,000 ש"ח, בגין הציוד שנגנב מהדירה (סה"כ בראש נזק זה פסק, אם כן, 12,000 ש"ח, לאחר שקבע רשלנות תורמת בשיעור 25% בשל כך שהמשיבים לא פינו את הציוד היקר לאחר הורדת הסורגים); 5,000 ש"ח בגין עוגמת נפש; והוצאות משפט בסך 1,350 ש"ח, ובסה"כ 19,000 ש"ח.

            נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני.

2.        המבקש, המבקש לבטל את חיוביו כלפי המשיבים, טוען בבקשתו, כי בית המשפט שגה עת הטיל עליו את האחריות בגין מועד תחילת השיפוצים. לשיטתו, השיפוץ נכפה עליו, באופן מיידי, ע"י משרד השיכון; כן טען, כי ביהמ"ש טעה בפרשנות הסכם השכירות, שכן על פיו היה רשאי לבצע שיפוץ ללא הסכמת המשיבים, אשר היו ממילא אמורים לעזוב את הדירה תוך זמן קצר; טעה כשלא התייחס לכך, שהמשיבים כפו עליו להפסיק את השיפוץ, ובמהלך ההפסקה הדירה נפרצה, כך שאין להטיל עליו כל אחריות בעניין זה; טעה, כשלא הטיל את מלוא האחריות לגניבת הציוד על המשיבים, שהפקירו את הדירה ואת ציודם; וכן, טעה בהערכת גובה הפיצוי ופסק סכום מוגזם שלא הוכח.

3.        מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים. אמנם, מוסד התביעות הקטנות לא נוצר מתוך מטרה לפתח שיטת דיון יעילה ומהירה כשהיא לעצמה, אלא מתוך הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית, ולכן, כדי להשיג את המטרה הסופית היה הכרח בצמצום הדרישות הפורמאליות ובפישוט ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות.  "התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט), למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976); וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (סעיף 64).

            היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התברר העניין.

            הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפניה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

4.         ובענייננו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את עמדותיהם ובסיכומו של הליך מצא שיש לדחות את עמדת המבקש, אשר כל הטענות שהעלה בבקשתו - העלה גם בפני ביהמ"ש קמא. כל טענותיו של המבקש מופנות כנגד קביעות עובדתיות של ביהמ"ש, וכאמור אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסק דין על סמך בקשתו של צד לקבוע עובדות אחרות מאלו שנקבעו.

            מעבר לנדרש יצויין, כי ביהמ"ש נימק את ממצאיו, ומהעדויות שעמדו בפניו גם לא ניתן לומר, שקביעותיו חסרות יסוד. נהפוך הוא, ביהמ"ש היה רשאי להעדיף את עדויותיהם של המשיבים, שנתמכו בתמונות ובמסמכים, על פני עדותו של המבקש, אשר למעשה תרמה למסקנותיו של בית המשפט. למשל, הוכח שהמבקש ידע על מועד תחילת ביצוע העבודות, ואף הסכים לו - אך למרות זאת לא יידע את המשיבים; העובדה שעלה בידי המבקש להפסיק את העבודות לדרישתו של המשיב; רעיתוי תחילת השיפוצים, זמן קצר לפני שהמשיבים היו אמורים לפנות את הדירה; כל אלה הובילו למסקנה המסתברת, כי חובת תום הלב הופרה.

ועוד. העובדה שבית המשפט העריך את הנזק שנגרם למשיבים בסכום גבוה משמעותית מהסכום שמעריך המבקש, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, מה גם שבית המשפט הפחית מסכום זה 25% בגין רשלנותם התורמת של המשיבים. 

5.        סיכומו של דבר, לא מצאתי עפ"י החומר שהונח בפני, כי נפלה טעות בהכרעת בית משפט קמא ובנסיבות אלה דין הבקשה להידחות.

            משלא התבקשה תגובת המשיבים - העירבון על פירותיו, יוחזר למבקש.

            המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום,  י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.